החלטה בתיק בש"א 4230/05

1. בפני שתי בקשות שהגיש אברהם צימרינג, הוא המשיב בהליך העיקרי (להלן- המשיב). הבקשה האחת היא למתן צו גילוי ועיון במסמך ספציפי הנמצא ברשות חברת Wells Fargo Bank, היא המבקשת בהליך העיקרי (להלן- המבקשת) (בש"א 4230/05). הבקשה השנייה מתייחסת לגילוי ועיון במסמך נוסף הנמצא ברשות המבקשת, ואשר יש בו, לטענת המשיב, כדי לתמוך בטענותיו במסגרת הבקשה הראשונה (בש"א 1258/06).

2. בהליך העיקרי, ה"פ 4052/05, מבקשת המבקשת להכריז על פסק חוץ שניתן בבית המשפט המחוזי בוירג'יניה, ארה"ב, ביום 18.2.03, כפסק אכיף בישראל. נושא פסק החוץ, בתמצית, מתייחס לחבותו של המשיב כערב לחובה של חברת Lee Hall, לאחר שזו כשלה בהשבת הלוואה בסך 17 מליון דולר שקיבלה מחברת Wexford (כיום חברת U.B.S). חובם של חברת Lee Hall וערביה הומחה על ידי הנושה למבקשת, וזו הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בוירג'יניה. בית המשפט חייב את המשיב לשלם למבקשת סך של כ-6.6 מליון דולר, בתוספת ריבית כפי שנקבע שם. ערעור המשיב לבית המשפט העליון של מדינת וירג'יניה נדחה, וכך הפך פסק החוץ לסופי וחלוט.

3. המסמך שהעיון בו מתבקש במסגרת בש"א 4230/05 הוא הסכם פשרה שנחתם בין המבקשת לבין חברת U.B.S ביום 13.9.04 ואשר יש בו, לטענת המשיב, כדי להוות סילוק מלא של חובו למבקשת, מושא ההליך שתוצאתו פסק החוץ (להלן- הסכם הפשרה). במסגרת בש"א 1258/06 מבקש המשיב לעיין ב"טופס 1066" בו נכלל, לפי הטענה, דיווח של המבקשת לרשויות המס בארה"ב על התקבול שנתקבל במסגרת הסכם הפשרה.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים על צרופותיהן, ולאור הסכמת המבקשת לחשוף את הסכם הפשרה לעיני בית המשפט לצורך הכרעה בבקשה, הוריתי ביום 12.3.06 למבקשת להגיש את הסכם הפשרה, במעטפה חתומה, לעיון בית המשפט בלבד. המבקשת עשתה כן. בהמשך, ביום 30.3.06, הוריתי למבקשת להבהיר את היחס בין מסמך שצורף לאחת מתגובות המשיב לבין אחד מנספחי הסכם הפשרה. המבקשת עשתה כן בהודעה שהוגשה מטעמה ביום 25.4.06.

עתה, משהושלם סבב טענות הצדדים ביחס לשתי הבקשות, הגיעה העת להחליט בבקשות.

טענות הצדדים

5. המשיב טוען, כי הסכם הפשרה רלוונטי וחיוני להגנתו בהליך העיקרי, באשר הוא מהווה סילוק מלא של חובו למבקשת, ובכך קיום של פסק החוץ שהכרזתו כאכיף מתבקשת בהליך העיקרי. המשיב מבקש ללמוד על תוכנו של הסכם הפשרה, מבלי שזה הובא לעיונו, בהתבסס על אינדיקציות שונות החיצוניות להסכם הפשרה, כדלקמן: בהליך שניהלה המבקשת בבית משפט בלואיזיאנה נגד לווה אחר טענה המבקשת, כי הכספים שהתקבלו על פי הסכם הפשרה נזקפו על חשבון חובה של חברת Lee Hall (סעיף 1.6 לבקשת המשיב); ב"הודעה לבעלי המניות" שפרסמה המבקשת בדבר תוצאותיו של הסכם הפשרה צוין, כי התקבול על פי הסכם הפשרה נזקף על חשבון הלוואת Lee Hall, לה ערב המשיב (ההודעה צורפה כנספח א' לבקשת המשיב); בחקירת המומחה והמצהיר מטעם המבקשת ביום 5.12.05 בבית משפט זה (ככל הנראה בהליך אחר) עלה, כי הסכם הפשרה "קשור להלוואה נשוא התיק דנן" (סעיף 1.8 לבקשת המשיב); מר ג'ון דינן, מנהל בחברת Orix, הודה בחקירה שנערכה לו, כי הכספים שנתקבלו מחברת U.B.S נזקפו לטובת המשיב (סעיף 2.2.1 לתשובת המשיב); ממסמכי המבקשת עולה, כי זו מחקה את חובו של  המשיב בתיק ההלוואות (סעיף 2.2.2 לתשובת המשיב ונספח ג' לתשובת המשיב). לפיכך, טוען המשיב, הרלוונטיות של הסכם הפשרה לתביעת המבקשת וחיוניותו להגנת המשיב מצדיקים להעדיף את גילויו על פני כיבוד תניית הסודיות בהסכם הפשרה, כפי שטוענת המבקשת. עוד טוען המשיב, כי חיוב המבקשת בגילויו של "טופס 1066" יעלה כיצד דיווחה המבקשת לרשויות המס בארה"ב על הכספים שהתקבלו על פי הסכם הפשרה, ובכך יהא כדי לשפוך אור על השאלה האם הכספים נזקפו לזכות ההלוואה לה ערב המשיב, אם לאו.

המבקשת מתנגדת לבקשות לגלות את הסכם הפשרה ואת "טופס 1066". לטענת המבקשת, הסכם הפשרה אינו רלוונטי לחובו של המשיב על פי פסק החוץ, שכן המדובר בהסכם פשרה שעניינו בקביעת פיצוי על נזקים שנגרמו למבקשת כתוצאה ממצגי שווא שהציגה בפניה חברת U.B.S בנוגע לאיכות ההלוואות ולאופן גבייתן, כל זאת בעת שהמבקשת רכשה מחברת U.B.S אגד של הלוואות בסכום כולל של כ-500 מליון דולר. בהקשר זה נטען, כי הסכם הפשרה אינו קובע שחברת U.B.S רוכשת בחזרה את ההלוואות מן המבקשת, אלא ההסכם קובע פיצוי למבקשת, בסכום נמוך בהרבה ממחיר הרכישה, בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממצגי השווא האמורים. לפיכך, גם לאחר מימוש הסכם הפשרה, נשארה המבקשת בעלת ההלוואות ובעלת הזכות לגבותן, ומכאן שאין בהסכם הפשרה כדי לפרוע את חוב ההלוואה לו ערב המשיב. בעניין זה מפנה המבקשת להחלטות של בתי משפט שונים בארה"ב אשר דנו במסגרת הליכים שונים בפועלו של הסכם הפשרה וקבעו, כי אין בו כדי לפרוע את חובות הלווים והערבים להם (נספח 2 לתגובת המבקשת ונספח 2 להבהרת המבקשת). בנוסף, טוענת המבקשת, כי היא מנועה מלחשוף את תוכן הסכם הפשרה מחמת קיומה של תניית סודיות, עליה הסכימו הצדדים להסכם. עוד נטען, כי חשיפת תוכן ההסכם עלולה לפגוע בצדדים שלישיים, ובכלל כך חברת U.B.S שאינה צד להליך העיקרי.

אשר ל"הודעה לבעלי המניות", הקושרת, לכאורה, בין הסכם הפשרה לבין ההלוואה שנטלה חברת Lee Hall, שלפרעונה ערב המשיב, טוענת המבקשת, כי שיוך הכספים שהתקבלו על פי הסכם הפשרה להלוואה שנטלה חברת Lee Hall דווקא נעשה מטעמים חשבונאיים, בהיותה ההלוואה בעלת סיכויי הגבייה הנמוכים ביותר שהייתה באותה עת בנאמנות המבקשת. ואולם, אין בשיוך החשבונאי כדי להעיד על כך שהלוואת Lee Hall נפרעה. מכאן, לכשתיפרע הלוואה זו, ישויכו מחדש הכספים שהתקבלו על פי הסכם הפשרה להלוואה אחרת אשר תהא באותה עת בעלת סיכויי הגבייה הנמוכים ביותר.

אשר לגילוי "טופס 1066" המבוקש על ידי המשיב, טוענת המבקשת כי בנוסף להיותו בלתי רלוונטי לתיק העיקרי מאותם טעמים הנוגעים להסכם הפשרה, המדובר בטופס המכיל מידע סודי על פעילותה העסקית של המבקשת, ולכן הוא מיועד לעיניו של מס ההכנסה האמריקאי בלבד. יצוין כי, כטענה חלופית, הביעה המבקשת את הסכמתה לחשוף את הטופס המבוקש לעיני בית המשפט בלבד לצורך הדיון בבקשה.

דיון

6.      תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת, כי חובת גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים, לבקשת בעל דין, משתרעת על "... המסמכים הנוגעים לענין הנדון...", וכן כי בית המשפט " ... רשאי... ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים". תקנות 113-117 לתקנות משלימות את ההסדר בדבר גילוי ועיון בנוגע למסמכים כלליים וספציפיים, בין אם נזכרו בכתבי הטענות של בעל הדין השני או בתצהיריו, ובין אם לאו. עוד קובעת תקנה 120(ב) לתקנות, כי תנאי למתן צו גילוי ועיון הוא, שבית המשפט סובר כי יש בכך צורך כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות (וראה גם: רע"א 2142/96, 2143 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת פז-הקריה בע"מ ו-2 אח', תק-על 96(2) 475).

בהתאם לכך נקבע בפסיקה כלל גילוי רחב, לפיו על בעל דין לגלות לצד השני את כל אותם מסמכים אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע שיאפשר לצד השני, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין מושא התובענה. כלל הגילוי חל הן לגבי "מסמכים מזיקים" העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים, ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן באשר ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך במבקש (ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מט(1) 450, 459; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 428). מכאן, שעל בעל דין המבקש גילוי מסמכים להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לנושא התביעה. בהקשר זה נקבע, כי " מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא 'לדוג' בענייניו של בעל דין, אין לגלותו" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ה' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60). לעניין זה ייאמר, כי "דיג" בעניינו של בעל דין אינו אסור ובלבד שה"דיג" קשור לתביעה גופא. " בעל דין הרוצה לגלות מה חומר מצוי באמתחת יריבו, מסמכים מזיקים ומסמכים מועילים, אפשר לומר עליו שהוא 'דג' במימי יריבו, אך בדין הוא דג בהם, שהרי מטרת הגילוי היא, שיעלה דברים סתומים משם...'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת" (זוסמן, לעיל, שם).

ואולם, יש להזכיר כי לעתים, חרף הרלוונטיות של המסמך להליך הנדון, תתקבל החלטה שלא לגלותו, על יסוד איזון שנעשה בין עקרון הגילוי לבין אינטרסים מוגנים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, מניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים ועוד. האיזון ההולם בין העקרונות המתחרים נגזר מנסיבותיו של כל מקרה (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195; רע"א 6823/05 אברהם רואימי נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2006(1), 337).

7. נעבור עתה לבחון את עובדות המקרה שבפנינו. כפי שכבר הוזכר, הבקשה העיקרית היא לחשוף את תוכנו של הסכם הפשרה שנערך בין המבקשת לבין חברת U.B.S. הבקשה המתייחסת לגילוי "טופס 1066" נועדה לתמוך בבקשה העיקרית.

המשיב סבור, כאמור, כי הסכם הפשרה אוצר בתוכו הסכמה של חברת U.B.S לפצות את המבקשת בסכום של כ-19 מליון דולר בגין ההלוואות שרכשה המבקשת מחברת U.B.S, ובכך יש כדי להוות פירעון מלא של חובו למבקשת העומד על סך של כ-6.6 מליון דולר, נכון ליום פסק החוץ. המשיב, כאמור, מבסס את סברתו בדבר תוכן הסכם הפשרה על מספר אינדיקציות חיצוניות, שכן הסכם הפשרה, מטבע הדברים, לא הגיע לעיונו בשלב כלשהו של ההתדיינות בין הצדדים. המשיב נוקט, אפוא, בדרך של דדוקציה ומידה מסוימת של ניחוש לגבי תוכנו של הסכם הפשרה, מבלי שהוא מודע לתוכנו באופן וודאי. אכן, לו הייתה סברתו האמורה של המשיב נכונה, אזי ניתן היה לקבוע כי הסכם הפשרה הנו בעל רלוונטיות רבה לתיק העיקרי בהיותו כולל הסדר בדבר פירעון חובו של המשיב, מושא פסק החוץ, למבקשת. בנסיבות אלה ניתן היה לקבוע, כי מן הראוי להעדיף את אינטרס המשיב בגילויו של המסמך על פני אינטרס המבקשת לשמור על סודיות ולהגן על צדדים שלישיים.

8. ואולם, יתרונו של בית המשפט על פני המשיב הוא בכך שעל יסוד הסכמת המבקשת הוגש הסכם הפשרה לעיונו של בית המשפט, וכך ניתנה לבית המשפט ההזדמנות להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מתוכנו. דרך זו, בה מועבר לעיון בית המשפט המסמך אשר תוכנו שינוי במחלוקת בין הצדדים, לצורך הכרעה במעמדו או בקבילותו, הוכרה בפסיקת בתי המשפט והיא מהווה פתרון יעיל למקרים דוגמת המקרה שבפני (ראה, למשל: רע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח', פ"ד מז(5) 764, 781 לעניין חיסיון בנק-לקוח; רע"א 900/99 יוסף קמינסקי בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 99(2), 118 לעניין חיסיון חומר שהוכן לקראת משפט והחיסיון החל על ביקורת פנימית; סעיף 46 לפקודת הראיות לעניין חיסיון לטובת הציבור וחיסיון לטובת המדינה; וראה גם: רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות ביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 661, 664). במצב דברים זה, כאשר בית המשפט התרשם באופן ישיר מתוכנו של הסכם הפשרה השנוי במחלוקת בין הצדדים, יש לתת משקל פחות לאינדיקציות החיצוניות, ככל שהן מתיימרות להעיד על תוכנו של ההסכם.

9. לאחר שעיינתי היטב בהסכם הפשרה על נספחיו, בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו להן הגעתי לכלל מסקנה, כי הסכם הפשרה אינו רלוונטי, באופן ישיר או עקיף, לתביעה הנדונה בתיק העיקרי. במה דברים אמורים.

מבלי לשגות בחשיפת פרטים סודיים מתוך הסכם הפשרה, ניתן לומר כי המדובר בהסכם פשרה שנחתם ביום 13.9.2004 בין מספר חברות, וביניהן חברת U.B.S והמבקשת, בו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יופסקו ויימחקו תובענות שונות שהגישו הצדדים, בבתי משפט שונים בארה"ב, בנוגע למצגים שהוצגו על ידי חברת U.B.S בעסקת הרכישה של מספר גדול של משכנתאות. בתמורה להפסקת התובענות, הוסכם על תשלום פיצוי בסך של כ-19.3 מליון דולר לטובת נאמנות עליה מופקדת המבקשת.

הסכם הפשרה אינו מבטא עסקה של רכישה חוזרת של המשכנתאות שלגביהן הוצגו המצגים, והוא אינו מבטל את העסקה המקורית. היינו, על פי ההסכם חברת U.B.S אינה רוכשת בחזרה את המשכנתאות מידיה של המבקשת, והמבקשת נותרת בעלת הזכות לממש את המשכנתאות. ההסכם מאזכר את עסקת הרכישה של המשכנתאות במסגרת רשימת ההנחות ("הואילים") בראשיתו, ומציין את העובדה כי חברת U.B.S הציגה לצדדים להסכם מצגים מסוימים בנוגע למשכנתאות שנרכשו, ובעקבות כך הוגשו על ידי הצדדים תביעות הדדיות, שהסכם הפשרה נועד לסלקן:

"WHEREAS, UBSRES Sold...mortgage loans...and in connection therewith, made certain representations and warranties to MLMI regarding the Mortgage Loans"